עבודות לדוגמא

בעשרות השנים האחרונות, ובמיוחד בעשור האחרון, הפכה המילה "ננו" למושג שגור ולחלק בלתי נפרד מתחום המדע. "ננו" פירושו מיליארדית המטר (טבעוני, 2015). הננוטכנולוגיה במהותה מתייחסת לשימוש בתכונות הייחודיות של רכיבים שגודלם מזערי בכדי לייצר חומרים בעלי תכונות חדשות (Kecili et al., 2019). בימינו, מדע הננוטכנולוגיה חודר אל מגוון תחומי חיים, כגון רפואה ותעשייה, ואף לתחום החינוך (Mandrikas et al., 2020).

החיבור שמוצע במחקר זה בין מדע הננוטכנולוגיה לחינוך הוא בהקשר למדע הכימיה וללימודי המקצוע. כימיה נחשבת בעולם המודרני לתחום מדעי חשוב ובעל תרומות מרחיקות לכת לרוב ההתפתחויות המדעיות והטכנולוגיות (Bagheri et al., 2019). על אף זאת, לימודי הכימיה נתפסים על ידי הלומדים כמנותקים, לא קשורים וכלא רלוונטיים לחייהם (Sakhnini & Blonder, 2016). התוצאות לכך הן רמות נמוכות של מוטיבציה ללימודי המקצוע, עניין וסקרנות בקרב לומדי המקצוע, וכן הישגים נמוכים (Hugerat et al., 2018; Wulandari et al., 2019).

בניסיון להתמודד עם תמונת מצב בעייתית זו ולהפוך את לימודי הכימיה למעניינים, מאתגרים, מסקרנים, בעלי משמעות ורלוונטיים עבור הלומדים, פותחה הגישה המבוססת-הקשר. בגישה זו חומרי ותכני הלמידה מקושרים ורלוונטיים לחיי היומיום של הלומדים (Eilks & Hofstein, 2015). לאור האמור ובהתבסס על הטענה כי מדע הננוטכנולוגיה עשוי להתאים להוראה וללמידה רלוונטית ובעלת משמעות במדעים (בשארה, 2016; Sakhnini & Blonder, 2016); במחקר הנוכחי נעמיד לבחינה את השפעת שילוב הננוטכנולוגיה בהוראת נושאים בכימיה על המוטיבציה ללמידת המקצוע וההישגים של תלמידי חטיבת ביניים במגזר הערבי בישראל.

הרציונל העומד בבסיס המחקר הנוכחי נובע מהצורך להתמודד עם האתגרים המורכבים העומדים בפני מורים בהוראת הכימיה בבית הספר (Gilbert, 2006; Sakhnini & Blonder, 2016), ובמיוחד כדי להשיג תוצאות חינוכיות טובות עבור התלמידים. הנחת היסוד במחקר זה היא, אם כן, שהשגת תוצאות אלו הינה אפשרית באמצעות תחום מדעי (ננוטכנולוגיה) בעל חשיבות רבה כיום (בנהר, 2020), התואם למאפייני גישת ההוראה מבוססת-הקשר שנמצאה יעילה בהוראת הכימיה (למשל, Hugerat et al., 2018; Wulandari et al., 2019). רציונל נוסף לביצוע המחקר נובע מכך שתוכנית הלימודים הקיימת בכימיה בפרט עמוסה במושגים מקצועיים רבים; וקשה מאוד להוסיף לה תכנים מודרניים (בשארה, 2016). לכן, המחקר מציע אפשרות לשלב בה תחום מדעי מודרני- ננוטכנולוגיה. לאור האמור, מטרת המחקר המרכזית היא לבחון את ההשפעה של שילוב הננוטכנולוגיה בהוראת הנושאים " סוגי תמיסות" ו"חומרים אטומריים" על המוטיבציה ללמידת כימיה וההישגים במקצוע של תלמידי חטיבת ביניים במגזר הערבי בישראל.

למחקר תרומות במישור התיאורטי והיישומי. במישור התיאורטי, המחקר תורם להרחבת הידע הקיים בנושא הכללי של השפעת שילוב הננוטכנולוגיה בחינוך המדעי, ובמיוחד בכימיה. תרומה נוספת היא בחידוש המרכזי שבו: פיתוח של יחידת הוראה ללימוד שני נושאים בסיסיים בכימיה (סוגי תמיסות" ו"חומרים אטומריים") הנלמדים בכיתה ט' בכימיה, על פי תוכנית הלימודים הקיימת במקצוע של משרד החינוך; זאת באמצעות תחום מודרני המצוי בחזית המדע כיום- ננוטכנולוגיה. בנוסף, המחקר בוחן את ההשפעה של יחידת הוראה זו על שני משתני למידה חשובים: מוטיבציה ללמידת המקצוע והישגים. למיטב ידיעת החוקרת, בספרות לא נמצא מחקר בנושא. מעבר לכך, למחקר תרומות בעלות משמעות יישומית לחינוך המדעי בכלל, ובמגזר הערבי בישראל בפרט. בהתאם לממצאי המחקר ניתן יהיה לגבש המלצות מעשיות לתחום הוראת המדעים, והכימיה בפרט.